אני שוחה בבריכה ממש נפלאה – הבריכה של אוניברסיטת תל אביב. למרות שמבין הבריכות שאני מכיר בארץ היא לדעתי הטובה ביותר (אני לא מכיר הרבה) היא עמוסה. אחד הדברים הכי מעצבנים בבריכה עמוסה הוא שחיינים שלא שוחים במהירות הנכונה במסלול שלהם. זה מעצבן ולפעמים זה אפילו קצת מסוכן.
יש הרבה קטגוריות שונות לשחיינים השונים בבריכה, אבל יש שתי קטגוריות שהייתי שמח במיוחד להיפטר מהן: איי תנועה ושחיינים אולימפיים (אבל לא באמת אולימפיים).
איי תנועה
אני ממש לא שחיין מהיר. לא רק שאני לא שחיין מהיר, אני גם קצת עצלן ולא אוהב לעשות סטים מהירים. עם זאת, אני בדרך כלל השחיין המהיר במסלול שלי (המסלול המהיר). זה לא כזה נורא, כי אנשים בד"כ נותנים לך לעקוף. אני בעצמי נותן לעקוף כשאני דוחה לאט יותר (נניח גב, או סתם בסוף.תחילת האימון). לרוע המזל, זה רק בדרך כלל...
אולי זה עניין של אגו. אולי סתם של נוחות. אולי זו סטייה ייחודית. יש אנשים שכנראה פשוט נהנים שעוקפים אותם בלי סוף. הם שוחים להם – לא, סליחה. הם צפים להם בשלווה במסלול (בד"כ המהיר) וגורמים לכל שאר השחיינים במסלול לעקוף אותם. לפעמים הם אפילו מתלוננים שעוקפים אותם. אולי זה חלק מהמנטאליות הכללית שמאפשרת לבן אדם לשחות שעה כשהוא מפריע לכולם ולא לשים לב, אבל אני כמעט ולא נתקל בשחיינים כאלה שמתייחסים להערות של השחיינים האחרים והחליט לעבור מסלול ולא לשחות יותר במסלול המהיר. אלה שמתייחסים להערות הם בדרך כלל כאלה שסתם לא ראו את השלט שמעל המסלול.
אנשים ששוחים לאט מדי במסלול המהיר (או לפעמים במסלול הבינוני) גורמים לבלגאן בכל המסלול. זה קצת כמו מכונית שחונה רק לכמה דקות באדום לבן ברחוב סואן, או הג'יפ של איזה מפור-סתם תורן שחונה לכם על המדרכה. הנוחות של בן אדם אחד במקרה כזה גורמת להרבה אנשים לסטות מהדרך שלהם ולפעמים אפילו להתנגש. בבריכה למרבה הצער, הרבה פעמים מדובר בקבוצה של אנשים.
לפעמים זה ממש מגיע לסוג של פסיכוזה. השחיין הזה שמתיימר לו להיות המייקל פלפס הבא שוחה לאט כל הזמן. בסוף למישהו נמאס והוא עוקף אותו בסוף המסלול. אבל באמת נראה לכם שמייקל שלנו יוותר? לא. הוא רודף אחרי השחיין שהרגע עקף אותו במשך כל הבריכות הבאות ועד סוף האימון שלו (אם אפשר לקרוא לשחייה סתמית בלי אף הפסקה אימון) – בד"כ במרכז המסלול, למרות שממש אין שום סיכוי נראה לעין שהוא יצליח לעקוף בחזרה.
אז הכלל הוא כזה: מותר לכם לשחות במסלול המהיר רק אם אתם יותר מהירים מכל השחיינים במסלול הבינוני. זה תופס גם אם אתם צריכים לעשות רק סט קצר של בעיטות, או חימום, או קירור או כל דבר אחר שגורם לכם לשחות לאט. פשוט תתכופפו מתחת למסלול ותעברו מסלול.
סיפור קטן שקרה במציאות – שחיתי לי בהנאה במסלול שבצורה מפתיעה נשאר פנוי רק עבורי באחד הערבים. בשלב מסוים נכנס זוג שחיינים לאותו מסלול (המסלול המהיר) והחל לשחות יותר לאט מכל שחיין שאי פעם ראיתי. הם זזו יותר לאט מתור במשרד הפנים. בשלב מסוים כשכבר לא יכולתי יותר (עקפתי אותם פעמיים על כל אורך שהם שחו וממש לא שחיתי מהר), חרגתי ממנהגי והערתי להם:
"אתם יודעים, זה המסלול המהיר פה ואתם שוחים מ-מ-ש לאט."
לתשובה שקיבלתי כבר לא ידעתי איך להגיב:
"כן, אנחנו יודעים. אנחנו אמורים לשחות במסלול האיטי, אבל שם יש עוד אנשים, אז יותר כיף לנו לשחות במסלול הזה".
הכנות לאולימפיאדה
ההפך מאיי תנועה זה כמובן שחיינים ששוחים מהר מדי במסלול הבינוני או האיטי. במקרה הזה, ההקבלה לעולם התנועה היא אותו אופנוע שמזפזפ בין מכוניות ב200+ קמ"ש בדרך אל בית הקברות, רק שבמקרה הזה הוא גם מחלק כאפות לסובבים אותו. בבריכה בה אני שוחה, זה קורה לפעמים בגלל שקבוצות שמתאמנות יחדיו באות להתאמן ומגלות שצפוף להן מדי (יותר מדי אנשים באו לאימון), אז הם מתפרסים גם למסלול הבינוני. יש גם אנשים שסתם רגילים למסלול מסוים. לא אכפת להם כמובן שיש במסלול אנשים מבוגרים, נשים בהריון, ילדים ואנשים אחרים שמעדיפים לחזור הביתה בחתיכה אחת.
הכלל פשוט גם במקרה הזה – אם אתם כל הזמן עוקפים את כולם ואתם לא כבר באחד המסלולים המהירים, תעברו למסלול מהיר יותר מזה שאתם נמצאים בו. לא רוצים לעבור הפעם? שחו לאט יותר. זה לא כזה נורא. מותר מדי פעם לעשות אימון טכני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה