מה לשחייה ומדע?

לבלוג הזה קראתי בשם "השחיין המדען". יש לציין שאני לא שחיין מקצוען (וגם לא הייתי אף פעם) וגם לא הייתי מכנה את עצמי מדען. אז למה הכותרת הזו? בעיקר בגלל ש20 הכותרות הקודמות שחיפשתי לא היו זמינות, אבל גם כי, בכל זאת, יש קצת אמת בכותרת הזו.


כשהתחלתי ללמד את עצמי לשחות מחדש, החלטתי, שלפחות בסגנון החתירה, אני אשתדל להיות יסודי. בשאר הסגנונות, הרשתי לעצמי קצת להשקיע פחות (והתוצאות נראות דרך אגב). הזמנתי לעצמי את הספר החדש ביותר (באותו זמן) של TI וקראתי אותו בלי להשמיט מילה. לאחר תקופה קצרה (המתנתי לשחרור מהצבא) הפסקתי לשחות חתירה וביליתי 3 חודשים בתרגול של התרגילים המופיעים בספר. די מהר הבנתי שלכל תרגיל יש מטרה מסוימת. כל תרגיל מאפשר לשחיין לגלות פגמים שונים בסגנון. זו ההקבלה הראשונה והחשובה ביותר שאני יכול לעשות לתהליך מדעי – זיהוי משתנים. אי אפשר (כלומר אפשר, אבל זה רעיון רע מאד) לבצע ניסוי, מבלי שהגדרת תחילה את המשתנים אותם אתה מודד ומתפעל.


בעבודתי אני מתעסק בתוכנה. גם שם בכל פעם שנמצאת תקלה (באג), אחד הדברים הראשונים והחשובים ביותר שצריך לעשות הוא להבין מה בעצם גורם לתקלה הזו. לפעמי ניתן לפתור תקלות מסוימות ללא הבנה של הגורמים להן, אבל כל מפתח תוכנה יודע שזה רעיון רע מאד. לתקלות כאלו יש נטייה לחזור ולרדוף אותך. אותו הדבר נכון גם לשחייה. כמעט בכל פעם ששחיין נתקל בבעיה טכנית כלשהי ומוצא דרך לעקוף אותה מבלי לפתור אותה באמת, אפשר כבר לנחש בסבירות גדולה שהיא תמשיך לרדוף אותו.


ברגע שבודדנו את המשתנים, או במקרה של שחייה את הבעיה הטכנית והתוצאה שלה ניתן להעלות תיאוריות איך לפתור אותה. למרבה המזל לTI יש הרבה ניסיון בלימוד שחיינים לא מוכשרים, כך שלא נתקלתי בבעיה שלא מצאתי לה פתרון בספר שרכשתי או בפורום של TI. אם כבר דיברתי על מדע, נשאלת השאלה, איך אני יודע שבאמת פתרתי את הבעיה? איך מודדים כזה דבר. טוב, אז התהליך הזה הוא כאמור לא באמת מדעי. הנסיין הוא הניסוי במקרה זה, מה שדי מונע שמירה על עקרון של סמיות כפולה. בנוסף, די קשה לנסח ניסיונות הפרכה ואני בטוח שיש עוד שלל בעיות שאני לא חושב עליהן כרגע. עם זאת, גישה מתודית עוזרת מאד. תוצר לוואי של גישה כזו שהוא מועיל ביותר בפני עצמו, הוא שמתרכזים בכל רגע נתון באלמנט טכני אחד. מה לעשות, המוח שלנו (מסיבות טובות מאד) לא מסוגל להתרכז במספר תהליכים מורכבים במקביל. עדיף לא להלחם בזה.


וכאילו כל הגישה הפוצית הזו לא הספיקה לי, הייתי גם מבצע בדיקות ביצועים לתיקונים הטכניים. איך הייתי בודק את הביצועים? הייתי סופר מספר תנועות לבריכה. זו לא המדידה הכי מוצלחת בעולם, בגלל שהיא לא מדויקת (פשוט אין מספיק תנועות לכל אורך אפילו כששוחים גרוע), אבל זה עדיף מכלום. יש גם שאלה של מאמץ נתפס – עד כמה אני מרגיש שהתיקון מפחית את המאמץ שלי. את זה בכלל אי אפשר לכמת למספרים, אבל לפעמים ההבדל כל כך מורגש, שאפשר לוותר קצת.


אז בעצם, למרות שלימוד עצמי של שחייה איננו תהליך מדעי, אני חושב שאותה חשיבה מתודית שמאפיינת תהליך מדעי יכולה לסייע לכל מי ששואף להשתפר בשחייה. לכן, לפחות בכמה שעות בשבוע שאני נמצא במים, אני דואג להתייחס לעצמי כמו מדען.